התקשרו עכשיו 03527681
ארכיוןהצע אתר שלח מאמרצור קשר הפוך לדף הבית
מה המריץ את שינויי השמות בראשיתה של מדינת ישראל - רות בונדי

המאמר פורסם ב"גשר" כתב-עת לעניינים יהודיים, חורף תשס"ב, גיליון מס' 144

העיתון הרשמי של הממשלה הזמנית הופיע לראשונה בח' באייר תש"ח, ה-14 במאי 1948, עם פרסום ההכרזה על קום המדינה, אך רק כעבור חמישה חודשים התחילו להתפרסם בו הודעות בדבר שינוי שמות. במשך תקופה זו התנהלו קרבות על חיים ומוות, היה חיוני להניח יסודות של ממשל תקין למדינה שזה עתה קמה ואפשר היה להניח, כי היו דאגות אחרות מעִברות שמותיהם הלועזיים של אזרחיה.

באוגוסט 1948 פורסמה הודעה על שלטון צה"ל בירושלים ופקודה למניעת הפקעת שערים וספסרות, אך נתפרסמו בעיתון הרשמי, כנדרש על פי חוק, גם הודעות פחות גורליות, על אזור נגוע בכלבת או שמות עסקים פושטי רגל. רק החל מגיליון 26, ב-8 באוקטובר 1948, הופיעה בעיתון הרשמי כל שבוע, תחת הכותרת שינויי השמות של האנשים המפורטים להלן נרשמו במשרד העלייה, רשימת שמות של כחמש מאות אנשים, בממוצע, שבחרו בשם חדש על טהרת העברית. את הרשימה הראשונה, לפי סדר האלפבית, פתחה משפחת אברמוב-מושונוב, בת חמש הנפשות - חזקיהו, משה, אמנון, דבורה ומרים - מחיפה, ת.ד. 1333, שנקראה מעתה, כיאה לתקופה, משפחת חדש.1

הסתפקתי בקריאת שנה אחת של פרסומים, שנת תש"ט, מפני שביקשתי לעמוד על אווירת אותם ימי בראשית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בבחירת השם, שהיתה כעין הצהרה מתומצתת בת שתי מלים. התרוממות הרוח על עצם קום מדינה יהודית מדברת מתוך בחירת השם, חד וצלול: אף אם היה לחץ על עובדי המדינה והמשרתים בצה"ל, בעיקר בדרגות הקצונה, לעברת את שם משפחתם הלועזי, איש לא כפה עליהם לבחור בשם המבטא את גאוותם על הזכות להיות חופשים בארצם: ישראלי, חופשי, בן דרור, דרורי, בן חורין, בר חורין, בן חרות, חרות, בן ציון, ציוני, כנעני, אל עמי, בן עמי, ארצי ובן ארצי. גם אני שקלתי אחרי עלייתי ארצה, בראשית 1949, לבחור בשם בת-ארצי (אכן, כך נהגה, רשמית, יהודית קומרניק בפברואר 1949); למרבה המזל נמלכתי בדעתי.

הבחירה הפטריוטית באה לרוב ללא קשר למשמעות או לצליל של השם הקודם: חמילניצקי, פימר, פוירשטיין, דויטש, אוקסנהנדל, ברדה, לוסטיג, פרובקביץ, קופרמן, סטרולוביץ, יקנלביץ, מרדכי - כולם נכספו להיקרא ישראלי. סלוניקיו היה לבן ציון. פה ושם אכן הצליחו אזרחי מדינת ישראל החדשה לחבר בין תחושת השחרור והתעלות הנפש על העצמאות היהודית לבין עברם: פריימן (איש חופשי בגרמנית) הפך לדרור, פריבורן (נולד חופשי באנגלית) היה לבן חורין, מורגנלנד (ארץ המזרח בגרמנית) לארצי, ארדיטי הפך בשינוי אותיות קל לארצי אף הוא. דרוביש היה לדרורי, דרייר ודרעי לדרור, וכך גם פוגל (ציפור בגרמנית) ושולב (סנונית), שבחרו אף הם בדרך האסוציאציה בדרור.
השמות דויטש ודויטשר (גרמני) נראה לרוב נושאיהם אז, שלוש עד ארבע שנים אחרי קץ הזוועות, כבלתי נסבלים (תפארת תוצרת גרמניה עדיין לא הגיעה למדינת היהודים ולפרסומות שלה), הם נקראו מעתה דור, דיין, דישון, דרור, דרורי, דשא, בר יהודה, שחר, יעקובי. מאיר ולילי דויטשלנד (גרמניה) בחרו בגאווה בשם ארצי.

מספר עולי מזרח אירופה ומרכזה ששינו את שמם בראשית המדינה היה גדול לאין שיעור ממספר בני עדות המזרח וזאת מכמה סיבות: הראשונים לעלות עם קום המדינה היו ניצולי השואה, אנשי עלייה ב', שנכלאו על-ידי הבריטים בקפריסין, העלייה הגדולה מצפון אפריקה טרם החלה. זאת ועוד: יוצאי ספרד הצליחו לעתים לשמור על שמם העברי, שעה שרוב נתיני המונרכיה האוסטרית-הונגרית נאלצו בשלהי המאה השמונה-עשרה על-ידי השלטונות לבחור בשם משפחה גרמני. וסיבה נוספת, מעשית: השמות הגרמניים והסלביים באותיות עבריות היו קשים לפיענוח ובלי ניקוד היה כמעט בלתי אפשרי לדעת איך לבטאם. אף לי, ביודעי גרמנית וצ'כית, היה דרוש מלוא הריכוז, כדי להעתיק עתה את שמות הגולה הדוויה מבלי לטעות, וברכתי את סחף שינוי השמות של ראשית המדינה על כך, שזבלודובסקי נקרא עמיר, יורזדיצקי - ידין, פרושינובסקי - פרשן, זמורצ'ינסקי - זמורה, בורשטיינמאכר - ענברי, פפירמייסטר - ניר, טיטינשטיינברג - תמיר ומאוסקופף (ראש עכבר בגרמנית) - דרור. שלא לדבר על בעלי השמות עצמם, שחסכו במרוצת חייהם זמן יקר ועצבים על איות שמם באוזני פקידים קשי תפיסה וחתימה על מסמכים וצ'קים.

פה ושם שונה שם עברי טהור לשם עברי אחר - גבאי למלמד, עבדיה לבן יעקב, אך יותר מכל השילו את שמם הנקראים מזרחי, כדי לשנות תדמית, להידמות לרוב האשכנזי השולט והקובע. המזרחים, לרוב משפחה גדולה שלמה בעת ובעונה אחת, הפכו למירון, שורק, יקר, בן ציון, יהלומי, ירדני, בן חיים, ליאור, לוי, אברהמי, אהרוני, בן אליהו, חביבי, שגב, יורם, כרמל, הראל, דן, בן, קדמי, שמיר, ממן, גבאי, שמר, אלוני, ברכות, זרחי וגם - איך אחרת - לדרורי וישראלי.
כל המדינה היתה בתנועה, עולים שוכנו במחנות אהלים, בבתים נטושים, בשכונות ערביות שרוקנו, מצאו מקלט זמני אצל קרובי משפחה: גם כתובות המודיעים על שינוי שמם נשאו עדות לארעיות: דוד אורנשטיין (אורן) נרשם בתחנת המשטרה בעפולה, משפחת גלאט (גל עד) במשרד הדואר בתל מונד. גוטליב (אריאל) התגורר בבית משותף 7 ברח' שנקין בגבעתיים. משפחת גליקשטיין (גילון), אריה, שמעון, פיני ותמנע רשומים במשרד החקלאות, אגף בעלי חי, עפולה. כפר אתא נכתב אז עוד כפר עטה. אצל אחדים צויין במקום כתובת משרד החוץ: אהוד אובראל, ציר בפראג (אחת הנציגויות הישראליות הראשונות בחו"ל עקב קשרי הרכש), ובני משפחתו שינו את שמם לאבריאל. בשם שילוח הצליח ראובן זסלני, אף הוא איש משרד החוץ, לשמור על משמעות שם משפחתו הקודם.
מסוף 1948 רבו בני ההתיישבות העובדת שעברתו את שמם: אנשי קיבוץ גבע (מולוצ'נקוב - ידין), שבט שלם מכפר יהושע בחר בשם ארזי, חברי הקיבוצים - דגניה, דליה, הזורע, גבעת חיים, שער העמקים, רמת רחל, שדה נחמיה - ובני המושבים ביקשו להעמיק את שורשיהם בארץ. משפחת מאירוביץ, מראשוני ראשון לציון, אז עוד מושבה, הנציחה את עלייתה ארצה עם תנועת בית יעקב חכו ונלכה ונקראה מעתה הבילוי.

הנטייה הכללית היתה לחתוך, לפשט, לבחור בשם בעל שתי אותיות, קצר וקולע, ולא מסובך גם בלעז (בן, בל, גל, גד, דר, הר, זר, טל, חץ, רם, רן, פן, מן, לב, חן, פז, רז, שי - צליל כשל מכות תופים) או בשם בן שלוש אותיות, לכל היותר: און, גור, רון, גיל, זיו, צור, מור, ניר, נוף, דור. לרוב היו אלה צרופי אותיות מתוך השם הקודם, תוך שמירה על האות הראשונה שלו: גולדשטיין, גלזר - גל, גולדשמיד - גד, שוגורנסקי, שימקובסקי - שי, רוזנשטיין, רוזנפלד - רז, זבלונסקי - זר, הרלינג - הר, מנדלוביץ - מן, פרלמוטר - פן, ריינשטייבר - רן, טפליץ, רוזנטל - טל, רובינשטיין - רון, גליזר - גיל, קושנירביץ - ניב, מרקובסקי - מור, נורנברגר, נורקין, קושניר - ניר, נובוסלסקי - נבו, גורביץ - גור, אורנשטיין - און, מורגרנשטרן - מור, זילבשטיין, זילברבליץ - זיו, נובוגרודצקי - נוף, קולודני - קול (משה ובני משפחתו). לפעמים נשמרו בשם הקצר החדש גם משמעות השם הקודם או היתה בו התייחסות אליו: גולד, גולדשטיין, גולדמן - פז, גרוס, גרויסמן (איש גדול) - רם, ליכטנשטיין (אבן זוהר) - זיו, בסרגליק (מזל טוב יותר) - רון, גליקליך (מאושר) - גיל. בכמה מקרים היה צו השעה להחליף שם קצר לשם קצר אחר: פוץ הפך לטל, פין ליפה נוף, קק למיכאלי וקיטש לבן קיש.

לאור ולחושך תלאות עשר השנים שקדמו להקמת המדינה היתה בין הישראלים החדשים נטייה לבחור בשמות המבטאים חוזק, קשיחות, עמידות, תקיפות, נחישות: חלמיש, סלע, אבן, אבני, שמיר, גזית, גביש, איתן, עשת (מקודם ביגלאייזן, דהיינו מגהץ), ארד, בן רובה (מקודם פרר), קרבי (קרביץ) - ויותר מכל צור. כל הדרכים הובילו אליו: צוקר, צוקרברג, צרניקובסקי, צ'רנוברודה, צ'רנוצקי, קורלנסקי, טפליץ, טחור, ברגר, שפיצר, ורצנבורג, מוקרברג, צלרקראוט, קמנצקי (קאמן היא אבן בשפות הסלביות), שטיינר (אותו הדבר בגרמנית), שטרק (חזק בגרמנית), שרף (חד, חריף בגרמנית), כולם נקראו מעתה צור. רק בכינויו של רב אלוף צבי צור, צ'רה, נשמר זכר שמו הקודם צ'רטנקו.
אם לפי הוראה, אם מתוך צורך נפשי אישי, השמות העבריים הלמו את מפקדי צבא הגנה לישראל והיה בהם ביטוי למה שביקשו להיות. צביקה זמיר יותר צה"לי מצבי מז'רז'בסקי, בן נון מגלם את גבורת יוחאי טוב יותר מפישמן, שייקה גביש נשמע נחרץ יותר מישעיהו שקלר וקשה לתאר את נשיאו הראשון של בית הדין העליון של צה"ל בשם זיגמונד אדלר פון פרידמן, אף שהפך לאיתן אבישר (אכן אביו, סבו והוא עצמו היו קצינים גבוהים בצבא האוסטרי, בעלי תואר אצולה) רק בגיל 57 שנה.
עִברות שמות אנשי הצבא היה ציפור נפשו (אחת מיני רבות) של ראש הממשלה ושר הבטחון דאז, דוד בן-גוריון, שהוציא במאי 1948, בעיצומם של קרבות קשים, פקודה: "רצוי שכל מפקד (ממפקד כיתה עד ראש מטה) יחליפו שמות משפחה במקרה שהם גרמניים, אנגלו-סכסיים, סלביים, צרפתיים ולועזיים בכלל, בשמות משפחה עבריים, למען להיות דוגמה לחייליהם. צבא הגנה לישראל צריך להיות עברי ברוחו, בחזונו ובכל גילויים פנימיים וחיצוניים".2 בן-גוריון, בקוצר הרוח האופייני לו ומתוך תחושת דחיפות השעה, רצה לסיים את כל המבצע תוך שבועות. הביורוקרטיה היתה, כתמיד, איטית יותר: מן המפקדים המקומיים לוועדת השמות שליד המטה הכללי/ אכא 2, למשרד העלייה, פרסום רשמי, שינויי כל המסמכים. המבצע נגרר - על אף הכרזה על שבוע החלפת השם הנכרי בנובמבר 1948 ועל מתן פרס בן חמש לירות שלמות שיינתן בחיל ההנדסה לבעל השם הנאה ביותר מבחינת תוכנו וצלצולו העבריים (אחד השופטים היה רב סרן בשם הנכרי אפרים וולמן).3 ב-20 בספטמבר 1949 שיגר בן-גוריון לראש המטה הכללי מכתב: "הדו"ח השבועי האחרון (מס. 81) חתום על-ידי רב סרן גולדנצווייג. אם אין סיבה מיוחדת לרב הסרן להמשיך בשמו הגרמני המסורבל שלבני הארץ קשה לבטא אותו - הייתי בכל הכבוד והרצינות מציע לו לשנות שמו לשם עברי. רב הסרן ייתכן שיצטרך להופיע בשם צ.ה.ל. ולא רצוי שבשם צבא ישראל הופיע איש שיחשבו אותו גרמני".4 עוד באוגוסט 1950 מתלונן נחמיה ארגוב, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, לפי הוראתו בפני משרד הפנים, שהחליף את משרד העלייה בטיפול בנושא זה, על סחבת אדמיניסטרטיבית בביצוע שינוי השם.5

יעקב דורי-דוסטרובסקי, הרמטכ"ל הראשון, היה בין ראשוני צה"ל, שעל שינוי שמו מודיע ילקוט הפרסומים (ב-9 בנובמבר 1948), מאז באו כל שבוע, כמעט, רשימות של כמה מאות אנשי צה"ל, בלי ציון כתובת אחרת, ששמם שונה ברבים. לגבי אנשי צה"ל ונציגי משרד החוץ היוצאים לשליחות בחו"ל היה שם עברי חובה. אולם היו מי שידעו לעמוד על שלהם ולדבוק בשם אבותיהם, מטעמים רגשיים, כדי לשמור על ההמשכיות הדורות - וביניהם גם שני רמטכ"לים: רב אלוף מרדכי מקלף, שכל משפחתו נטבחה במוצא בשנת הפרעות 1929 ורב אלוף חיים לסקוב, שאביו משה היה מבין ראשוני חדרה, חזר לרוסיה לפי צו גיוס לצבא הצאר, פן יבולע למשפחתו, עלה שנית בשנת 1924, התפרנס כעגלון ונהרג על-ידי סוסים משתוללים כשחיים היה בן 11, כפי שהבהיר לסקוב לבן-גוריון6. על נושאי שם גדולי הציונות כמו עזר ויצמן, בן אחיו של נשיא מדינת ישראל הראשון, או גדעון שוקן, ממשפחת הנדבנים הידועה, לא הופעל המכבש; האלוף יוחנן רטנר היה בן 57 עם קום המדינה ובעל שם כאדריכל עוד לפניה, אולם אלה, ומעטים נוספים, היו היוצאים מן הכלל: צבא הגנה לישראל היה עברי גם בשמותיו. במרוצת השנים חזרו אי אלה אלופי צה"ל לשם משפחתם הישן (גונן לגורודיש) או שצרפו אותו לשמם החדש (אמנון ליפקין-שחק), אך הרוב המכריע התמזג עם השם החדש, כי הוא ביטא גם את משאת נפשם.

בני העליות הראשונות נהגו לשנות את שמם הלועזי לעברי טהור מתוך כמיהתם הם, וכך גם ניצולי השואה, שביקשו על-ידי שינוי השם למתוח קו מפריד בין העבר והעתיד. מקסי מרדכי ליבן, בן למשפחת שומרי מסורת ידועה מפראג, נער ניצול שואה, החליט עוד לפני עלייתו ארצה בראשית 1949 לשנות כאן את שמו ללבני, שם שהוזכר בתנ"ך, כפי שידע מבית אביו, גם מתוך רצון להתחיל בפרק חיים חדשים וגם מתוך התרשמות עמוקה מן השליחים מהארץ, בעלי השמות העבריים הצחים7. יחסית לבני גלויות אחרות, יוצאי צ'כיה מיאנו לעברת את שמם, לפעמים עשו בו שינוי קוסמטי קל (כמו רייכמן לרחמן, צירר לצור), אולי משום שנשאו לרוב שמות בעלי צליל סביר לאוזן העברית כמו וייס, צנטנר, פלוסר, בלוך או בונדי.
האידאל הציוני של איש האדמה, מפריח השממה, מצא את ביטויו גם בשמות החדשים - אף ללא קשר לכוונות נושאיהם להגשים אותו הלכה למעשה. רבים בחרו בשם מתחום החקלאות, הטבע, לפעמים ללא כל שייכות לשם הקודם: זבלודובסקי, זינגר, ברנבלום, קוריצקי נקראו מעתה עמיר, וירחובסקי, קלוצמן ביקשו להיות אלון, גוט, טבצ'ניק - אלוני, רוטמן, שפיצר, איזלר, הורן - אינטרטור, נודלהולץ (קרש איטריות) היו לאורן. לפעמים צמח השם החלוצי החדש מתוך השם הקודם: גרין, גרינגולד, גינזבורג - גורן, אורנשטיין - אורן, פליגלמן, פליק - פלג, אוליניק, באום (עץ בגרמנית), שורצבאום - אילן, בוים - אילני, בלומן (פרחים) - הדס, הינריכסדורף - הרדוף, וסרשטרום (זרם מים בגרמנית) - יובל, גרינברג - זית. רוטשילד העדיף להיות רותם, אולי כדי שלא יטרידו אותו השנוררים. לפעמים היה השם הבוטני תרגום מילולי ותמים של השם הקודם: מנדלבוים, מנדל - שקד, פייגנבוים - תאני, יבלונסקי - תפוחי, ולד, ון דר ולדה - יערי; לפעמים נולד תרגום בעל השראה: שמפנסקי היה לתירוש.
ריבוי השמות העבריים הקשורים ביין לא נבע אז (עדיין) ממשיכת הישראלים החדשים לאלכוהול, אלא מן השמות הקודמים, שהתייחסו לרוב למשלוח ידם של היהודים בגולה כמוזגים, בעלי בית שיכר ויצרני יין (ויין בגרמנית ואידיש, וינו באיטלקית ופולנית): וינברג, וינוקור - גפן, ויין - תירוש, ויינברג, וינברגר - כרם, כרמל.

השם דגן משך רבים - צימרמן, קליגר, קון, הבר, קורנפלד (שדה שיפון בגרמנית), פה ושם כנראה מתוך ההנחה המוטעית, שדגן צמח מדג ואולי, הכל ייתכן, מתוך ידיעת השורש המשותף - דגה - לשניהם: פישל ופישמן הפכו אף הם לדגן ודגני. לעתים נבע השם הזואולוגי החדש ממשמעות השם הקודם: אדלר - נשר, בן נשר, אורלינסקי - נשרי, וולף, לופו, פרקש - כולם נקראו זאב, הירש - עופר, ריבק - דגון, פואסון (דג בצרפתית) - דגי, לונשטיין - לביא. ויזל, דהיינו סמור (הכתובת משטרת טבריה), העדיף להיות סנאי. התרגום היצירתי בשטח הזואולוגיה הוא הפיכת השם ציגה (עז בגרמנית) לעין גדי.

ידיעת הארץ שימשה השראה לרבים, שביקשו להכות שורש במולדתם החדשה-ישנה: אף שאז היה שייך לסוריה, הגולן קסם לרבים - גולדברג, גולדסברג, גוזלני, גליסר, גרינטל. וכך גם חרמון (מקודם הרמן), לבנון (ויס), בשן (שטיינהרט), ברנע, גלעדי, אם בגלל צרוף חדש של אותיות השם הקודם, אם מתוך חלום על ארץ-ישראל השלמה. אך היו שהסתפקו בגבולות ישראל הקיימים כמו גלילי (גלובינסקי) ושרון (שפטר, קרוף, אמסטרדם), מבלי לנחש לאן יגיע אריאל שיינרמן עם השנים.
היו שהחליפו את שם משפחתם, היו שהסתפקו בשינוי השם הפרטי (עזיזה לעליזה, אנליזה לחנה, אדולף לאברהם), אך היו ששינו את שניהם במעשה שביטא רצון לשינוי דמות מוחלטת: שבתאי רוזן השאיר את בן דמותו סטיפן וילפרד דוד ראוסון הרחק מאחור. וכך גם הנס יוליוס מרקס (שמואל מרון), וורנר אפנצל (אורי בן ישראל), פרדריך וופלגנג פלטזון (שמואל פלטי). גינטר מכס ורטהיימר היה לגדעון אלכנסדר כספי, אלפרד היינץ מרבילסקי - צבי מרום, מנדל מקס ליפמן - מרדכי יהודה הלוי, הנס פאול גינסברג - שאול גינוסר, זליג צ'ולסקי - חנן דייני, ליאופולד ופירושקה קסטנר היו למשה ופנינה בר יוחאי. תדמיתו של צבי אביטל שונה מאוד מזו של הרש איצ'ה טאובנפליגל (כנף יונה). יונטל קבצן עבר מטמורפוזה בהופכו ליום טוב נדיב. בפרפרזה לאימרתו של אוסקר ויילד אפשר לומר: מי שמשנה שם אחד, אולי נכנע להלוך הרוח של הסביבה, מי שמשנה את שני השמות רוצה להתחיל מבראשית.

בקונטרס זעיר בשם בחר לך שם עברי!, שהוציא צה"ל בדצמבר 1948, הסתייג מחברו מרדכי נמצא-בי (אחד מאותם חילופי שם המצוצים מאצבע עבריה), יושב הראש הראשון של ועדת השמות בצה"ל (עד מותו בטרם עת בראשית 1949), מחיפושי שם פרטי עברי מקורי, חדש, שלא השתמשו בו עדיין: אין טעם בשמות פרטיים יחודיים, נבדלים. זה מעשה בזבוז, גנדרנות וטישטוש נקודות השיתוף בין אנשים. שמות פרטיים לא יכולים ולא צריכים להיות חד-פעמיים.8 אכן, כמעט כל מחליפי השם הפרטי, נוסף לשם משפחתם, הסתפקו בשם פרטי מצוי. ליהי ושירלי ויון לא נולדו עדיין. אותו קונטרס צה"לי הביא לבחירה את כל השמות התנ"כיים - אף שהיה מודע לכך, "שכמה מהם התיישנו ולא מתאימים יותר" - כולל אליהו עיני, אחרחל, חצרמות, צלפחד ומשמנה. בין השמות הפרטיים העבריים המוצעים לגברים היו עמיגאה, ורד, דבר (אין ניקוד ולא ברור, אם הכוונה לעיתון פועלי ארץ-ישראל או למגיפה), ולנשים ארנונה, טבעונה, מאושרת, מלבינה, עצמונה, שקמונה ותבורה. בין מאות שמות המשפחה העבריים המוצעים בקונטרס לפי אלפבית, רבים שהתאזרחו, אולם אחדים המעלים חיוך סלחני, במקרה הטוב: אור דל, אחראית, מדמוני, מתייאש, מרכזי, עצבני ותאזיני. אוצר זהב לשלישיית הגששים.

כל נדידת יהודים היתה מלווה בשינוי שמות: כך נהגו רבים מבין המהגרים ממזרח אירופה שהגיעו בסוף המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים לאנגליה, לארצות-הברית, לקנדה; כך נהגו גם יהודי רוסיה, שם היה הבן הבכור פטור משירות בצבא הצאר, ועל כן החליפו שאר הבנים, בעזרת שוחד, את שם משפחתם והפכו על-ידי כך לבנים יחידים אף הם, והנשים משנות את שמן בלאו הכי עם הנישואים. מרדכי נמצא-בי ניסה בקונטרסו לשכנע את המהססים, שקשה להם להינתק מן השם המחבר אותם עם אבותיהם, אל שושלת הדורות של משפחתם: אכן, יש בשינוי השם ניתוק, אך הוא ניתוק שבהכרח הבא בעקבות תחייתנו הלאומית. "אנו דור ראשון לגאולה ודור ראשון אנוס ומצווה לנתק כמה נימים שהפרט אולי דואב עליהן, אך הכלל נמצא נשכר וזוכה. הסבת השמות הנכריים בשמות עבריים מסייע לסילוק המחיצות המבדילות בין
עדה לעדה והיא סמל חשוב לליכוד העם".
כך הנחנו כולנו, באמת ובתמים, לפני שני דורות.
***
דרך העברות המקובלת ביותר היתה באמצעות תרגום מילולי של השם הלועזי לעברית, לעתים ללא התחכמות יתרה, לפעמים חוזר התרגום לשם העברי העתיק: פעלד - שדה, ואלד - יערי, פינקלשטיין, פונקנשטיין, דימנט - יהלומי, לייכטר - יאירי, רוזנטל - ורדי, לורברבוים - דפני, פומרנץ - הדר, אייזנהנדל - ברזילי, לרנר - למדני, מועלם - מלמד, בורגר - אזרחי, פרלשטיין - מרגלית, לוונשטיין - אבנארי, סטונהיל - הראבן, רוטקופף - אדמוני, רובינשטיין - אבן אודם, פריידברג - הרשלום, פרידנזון - בן שלום, ברגר - הררי, זלצר - מלחי, גוטליב - ידידיה, וסרמן - מימן, קייזר - קיסרי, וייס - צחור, שורץ - שחור, שטרן - כוכבי, פייגל - ציפורי, פרידמן - איש שלום, הופמן - בר תקווה.
לפעמים חבויים בתרגום תחכום והברקה: גוטרמן, דוברי - בן טובים, קופרמינץ - נחושתן, קליינמן - זוטא, קליין, קליינמן - זעירא, יונגר - אברך, ליכט - נאור, לרמן - אורין, זוננשיין - זוהר, וייסקופף (ראש לבן) - חרמון, גוטקינד - בראלי, גוטמן - אחיטוב, גולדהר (שיער זהב) - הרפז, גולדשטיין - די זהב, הוכמן (איש גבוה) - הרמתי, הרציג - לבבי, ליברמן - יקיר, וייזר, טמפל - דביר, בלינדרמן (עיוור) - אלרואי, וילדפויר (אש פראית) - רשף, גולדאקר - פזניר, בוכהלטר (מנהל חשבונות) - ספראי, שנייד (חתוך) - להב, חלבוביץ (chleb פרושו לחם בשפות הסלביות) - בית הלחמי, נקריץ' (אל תצעק) - שלוי, קינצלר (אמן) - בצלאל, קלוגר - נבון, ואחרונים אחרונים חביבים: משפחת קליגר מקיבוץ משמר העמק, שבחרה בשם יבין, גם לבנם חיים.
פה ושם נראה התרגום, בעיני ימינו, לפחות, כלוקה בפשטנות: מרמרלשטיין - שיש, אלפנט - פיל, רייס - אורז, מוטיל - פרפר, ז'ולטי - צהובי, הוניגמן - דובשני, פיאלקטוב - סגולי, יבלונסקי - תפוחי, פורמן - רכבי, מוסטובוי - גשרי; לפעמים יש בו בתמימות נוגה: פינד - המוציא, שטרנפלד - שדה אור, פרומר - ירא-יה, שטראובר - עקשן, הוכגליקליך (מאושר עד הגג) - מזל. שטרומף - גרבי, צ'וצ'קה - עדשי, לנגר - ארכוני, ביבלרש (מלשון ביבליה) - תנכי, ברנר - רשפי. הסיומת יוד היתה מאוד פופולרית בראשית המדינה, לדאבון לבם של הבלשנים: הרי האות י' בעברית מציינת שייכות, קנין, היא מוצדקת רק כציון מוצא או סגולה. על כן הוגדרו כל השמות נוסח שחורי, צחורי, כוכבי, תפוחי, דובדבני, כנפי, אדירי, נהרי וכך הלאה כפסולים מבחינת רוח הלשון: יוד כתוספת לשם תואר כברבריזם לשוני.9 אכן האופנה תמה, אך יוד שנדבקה, לא הוסרה עוד. בוקר טוב, אדון עמוס מוקדי (מקודם ברנדשטטר).
לעתים די היה לשנות אות אחת, כדי להפוך שם לועזי לשם עברי, בעל אותו הצליל: גלט - גל עד, בנש - בן אש, בראון - בר און, ברלין - בר אילן, בר - באר , בנדר - בנדור , ברלר - ברלב, בריניצר - בר נצר, קרינגל - קרן גל, אונגר - אגור, ליב - לב, קרנר - קרני, ליבר - לבער, איזן - איתן, מאייר - מאירי, שינר - שניר, פורר - פור, גרוס - גורס, טויב - טוב, אדר - אדיר, גוט - גת, ביטנר - בית נר, ברינר - בר נר, ביילה - בילו, נוימן - נאמן, סני - סיני, עווד - עודד. לפעמים נשמע השינוי בדרך זו מלאכותי למדי: אושרוב - אושר רב, אולדק - אל דאג, גילדן - גיל דין, כצנלסון - קציניאל, ליפשיץ - ליטוב, גלוז - גל עז.
פולק, שם משפחה נפוץ במרכז אירופה, המצביע על מוצא האיש מפולין, הפך לרוב לפלג: פרנטישק פולק מפראג, מקום המגורים אז רח' מנדלי בתל אביב, היה בישראל לפרנק פלג, פסנתרן, נגן צ'מבלו ומוסיקאי בחסד עליון. כיום קשה לתאר אמנים, סופרים ובעלי שם אחרים בשמם הקודם, כאילו כלל לא ייתכן שהיו נקראים אחרת. האם אפשר לראות את אליקים העצני, הלוחם למען ארץ-ישראל השלמה, כאליקים בומבך, את הצייר אביגדור אריכא כויקטור דלוגץ', את שמואל תמיר, רודפו של רז'ו קסטנר, כשמואל משה כצנלנסון? השם אלמוגי התאים לאיש החזק של חיפה יותר מקרלנבוים. את אם ריקודי העם הישראליים הלם השם גוריט קדמן הרבה יותר מגרטרודה קאופמן. צבי אבני נשמע מוסיקלי יותר מהרמן מרמלשטיין. דרך (מרדכי) נמיר תל-אביבית יותר מדרך נמירובסקי. כולם שינו את שמם רשמית בשנים 1949-1948.

במקרים רבים לא היה צורך לשנות את השם, די היה לגייר אותו, לחתוך תוספת: אברמוב, אברמסון - אברהמי, רבינוביץ - רבינאי, חכמוביץ - חכמי, שימנסקי - שמעוני, מיכאלס - מיכאלי, הללסון - הלל, נתנזון - בן נתן, יעקבסון - בן יעקב, חזנוף - חזן, יהודיוב - בן יהודה, יושקוביץ - בן ישי, ינובסקי - ינאי, בורוכוב - ברכיה, ורשביאק - ורשאי, וילנר - וילנאי. די היה גם לחזור לכתיב העברי המקורי (מרגוליוס - מרגלית, עבדי - עבדיה, תג'ר - תגר) או למונח העברי המקורי, לפני שתורגם בכורח לגרמנית: שרייבר - סופר, ריכטר - דיין.
השמות הגרמניים, שנכפו בסוף המאה השמונה-עשרה ובראשית המאה התשע-עשרה על היהודים על-ידי הפקידות של המונרכיה האוסטרית-ההונגרית, בעיקר בגליציה, ביטאו לעתים את הבוז והשנאה שרחשו פקידי הרשות ליהודים, היו חסרי הגיון או מעוררי גיחוך. עם העלייה לארץ האבות באה ההזדמנות לא רק לשנות את השם, אלא לאחוז ביופי : אוקס (בן בקר מסורס) בחר בתדהר, גרוב (גס) נעשה ברקאי, קרומהולץ (עץ עקום) היה רענן, קריפל (נכה) היה אבידב.

הקידומות בר או בן פתרו לרבים את הבעיות, משום שאפשר היה לשמור על הקשר עם האבות בדרך העברית העתיקה ולהיקרא על שם האב - בן אבי (מקודם פטר), בן אליהו (רבניצקי), בן יצחק (גנזריך), בן עקיבא (דרוקר) - או לחזור לשם תנ"כי: בן דוד (גטנשטיין, קלצ'בסקי), בן יוסף (גרינהוט), בן חיים (גולדמן), בן ארי (ציבולארז - מוכר בצלים), בר יואב (הירשקורן), בן עזר (פופקין), בן דור (קלצ'בקי), בן צדק (מקודם כץ, שאינו אלא ראשי תיבות של כהן צדק, שם עברי טהור) ובן אברהם אבינו (מקודם אנגל).
שאיפת המהדרים היתה למצוא שם חדש מורכב מאותיות שם המשפחה הקודם ובעל צליל דומה, כדוגמת שרת (שרתוק), ששבט שלם, אחת-עשרה נפשות של משפחת הבילויים, כולל משה ויהודה, שינה את השם בעת ובעונה אחת, אשכול (שוקלניק) או שזר (שיש בו תחכום כפול, גם ראשי תיבות של השם שניאור זלמן רובשוב וגם קשר למשמעות השם הקודם), ששלושתם מופיעים בילקוט הפרסומים של שנת תש"ט. וכך גם גוברין (גובורצ'יק), ביתן (בוקשתין), לדור (לנדובסקי), ברטוב (ברייטנר), שמיר (שימרלינג), בית אש (בטיש), מקורי (מרקובסקי), מיטל (מיטלמן), נרקיס (קיסנר). אני רואה אותם, את כל בני המשפחה, ישובים מסביב לשולחן, ושוברים להם את הראש במציאת השם העברי החדש. שינוי שם המשפחה בעזרת שינוי קל באותיות קסם במיוחד ליודעי שפת עבר, כמו לנפתלי הרץ טורצ'ינר, הבלשן הנודע ונשיאה הראשון של האקדמיה ללשון העברית, שעברת - אחרי התלבטויות רבות, כפי שהוא כותב, את שמו לשם עברי שלפחות על-פי הצליל לא קטע את השרשרת עם אבותיו (מוצא השם בעיר טורצ'ין שבאוקראינה) ובחר בשם טור-סיני.9
כיום, כאשר הרוב הגדול של עולי ברית המועצות כלל לא מרגיש צורך לשנות את השם לשם עברי (מה כבר יכולה התרבות העברית להציע לעומת טולסטוי, דוסטויבסקי, צ'כוב?), כאשר לעתים ידיעת האנגלית נראית חשובה מידיעת העברית ופרסום מחקר או ספר באנגלית מכובד יותר מפרסומם בעברית - אפשר להביט על גל עברות השמות עם קום המדינה בתוגה, תוך אנחת היו זמנים. אפשר גם להתנחם במחשבה על היקים, עולי שנות השלושים, שאף בעיני חלק מהם עלתה התרבות הגרמנית לאין שיעור על התרבות הארץ-ישראלית, "האסיאתית", ואף-על-פי כן הפכו בניהם ונכדיהם לעמודי התווך של המדינה. אבל אין לדעת. החיים בארץ חמדת אבות מלאי הפתעות, לא תמיד לטובה.
כאשר התפרסמו ב-19 בינואר 1949 בעיתון הרשמי רשימות המועמדים לאסיפת המדינה (הכנסת) מטעם כל המפלגות, הין ברשימת מפלגת פועלי ארץ-ישראל, הקובעת והמנחה, עדיין לא מעט נושאי שם לועזי. בחלקם החליפו אותו מאוחר יותר (בן ציון דינבורג - דינור, יונה קוסוי - כסה, פנחס לוביאניקר - לבון, ישראל גורפינקל - גורי); בחלקם דבקו בשם המשפחה הישן כל החיים (יוסף שפרינצק, גיורא יוספטל, אברהם הרצפלד). בהתאם לחוסר יכולתי הכרוני לנקוט בעמדה נחרצת, חד-משמעית, אני אומרת לעצמי, שאלה כאלה צדקו. הודות לכך ספרי הטלפונים של ישראל הם חומר קריאה מעניין הרבה יותר.


הערות
1 כל שינויי השמות המובאים במאמר זה מבוססים על פרסומיהם בעיתון הרשמי של ממשלת ישראל הזמנית וילקוט הפרסומים (מס' 26 עד 36) לשנים תש"ח-תש"ט, גנזך המדינה, ירושלים, ואין טעם לחזור ולציין את המקור מאות פעמים.
2 ארכיון צה"ל - לשכת הרמטכ"ל 183/121/1950 - תיק 42.
3 ארכיון צה"ל - לשכת הרמטכ"ל 38/2169/1950.
4 ארכיון צה"ל - לשכת הרמטכ"ל 12/61/1952.
5 ראיון עם חיים לסקוב, 22.10.1982, ושיחה עם שולמית לסקוב, מארס 2001.
6 מרדכי לבני, קריית טבעון, בשיחה עם המחברת, מארס 2001.
7 ארכיון צה"ל - אוסף עלוני היחידות, דצמבר 1948.
8 משה חנינא אשל היה בעל בית דפוס בחיפה לפרנסתו, חוקר שמות משפחה עבריים בנפשו. ממנו, ככתבת עיתון מתחילה, שמעתי (בשנת 1950 או 1951) לראשונה את ההשגות על סיומת היוד. בשנת 1967 הוציא אשל את פרי מחקרו ארוך השנים בספר שמות משפחה בישראל בהוצאת פינת הספר (עניני היוד ע' 86).
9 22 p. 1960), (Jerusalem, Language Hebrew the of Revival The Tur-Sinai, H. N.

עיתונים
הארץ
מעריב
נובוסטי (רוסית)
Jerusalem Post
Israel Insider
Los Angeles Times
New York Times
Washington Post
WSJ

פורטלים
ynet
iol
walla
msn
start
נענע
תפוז

רוחות מלחמה
אוסמה (אנגלית)
תיק דבקה
עתונות ערבית (אנגלית)
מרכז משה דיין (אנגלית)
Afghan News
Andrew Sullivan
Jane's
Strategic Forecasting
MERIA
MEMRI
RAWA
WorldNetDaily

מגזינים
אינדימדיה
אינטרנט עכשיו
אנשים ומחשבים
אגודה למדע בדיוני
אסור
ארבעים ושתיים מעלות
ארץ וטבע
את
בטאון חיל האוויר
ביפ
בלייזר
במה חדשה
בננות
גליליאו
גשר
דג אנונימי
דעות
האייל הקורא
הדרך למעלה
הידען
הסטוריה
העין השביעית
השרת העיוור
טבע הדברים
כשל נקודתי
מוטו
מסע אחר
מקום למחשבה בשער
מקור ראשון
נהול
סטטוס
עכבר העיר
עכבר עולם
על השולחן
פוליטיקה עכשיו
פנאי פלוס
פסיכו
פריידזין
קונספציה
רבעון לכלכלה
רוטר.נט
תכלת
ערוץ המגזינים
Atlantic Monthly
Commentary
Economist
Forward
Jerusalem Report
National Geographic
National Review
Nerve
New Criterion
New Republic
New Scientist
New York Review
New Yorker
Reason
Salon
Slate
Spiked
TLS
Weekly Standard
Wired

היפר מגזינים
Arts & Letters
CEO Express
Human Nature
Scitech Daily Review

מקומונים
עיתון תל אביב
עיתון אילת
קול הרצליה
אינטרנטו - מגזינים בשרון
ידיעות חיפה
קרית שמונה און ליין

חברה וקהילה
קופידון
בליינד-דייט
Jdate
דיבורים

כלכלה
גלובס
Financial Times
The Marker (עברי)
A - Online (עברי)

רדיו
אינדקס תחנות רדיו
גלי צה"ל
ערוץ 7
רדיו אמצע הדרך
רדיו תל אביב
רשת ב
רשת ג
רשת ד

מסך קטן, מסך גדול
שידורי הטלוויזיה
האוזן השלישית
קולנוע - סרט
קולנוע - iol

מוזיקה
אמברוזיה
אקט מוסיקלי
טאוור רקורדס
מומה
All Music
Audiogalaxy
Music City

מחשבים
The Net (עברי)
pcPRO (עברי)
Suppware
ZDNet
CNet

ספרים - חנויות
אקדמון
בוקנט
דיבוק
מיתוס
סטימצקי
בקבוק
ספרותק
פישפש
תמול שלשום
Amazon
Barnes & Noble
Beverlys Books
Books International

ספרים - הוצאות
אופוס
בבל
יד בן צבי
ידיעות אחרונות
כרטא
ליטרטורה
משהו לקרוא
ערוץ הספרים
פוקוס

נסיעות
הדקה ה90
דילים
החברה הגאוגרפית
למטייל
לראות עולמות

ספורט
One
ספסל
ESPN
Eurosport
NBA

ישראלים בחו"ל
הקשר הישראלי
וואלה דנמרק
מפגש
המקום
תרמיל

שימושון כללי
144
אוכל הביתה
אינדקס עתונות בעולם
דפי זהב
הבמה
חיי לילה
מפה
מזג האוויר
אל על
נתב"ג
k-o-l (עברי)
gute -מידע לארועים ומסיבות
Rest.co.il
עברי Google
Google
Multi-Engine Search
Netex
מורפיקס
בבילון
Multilang. Dictionary
Britannica
Encarta

מערכת
אלייד סיינטיפיק בע"מ
מנהלת תוכן-ענת גבריאלי
מנהלת שיווק-וונדי טוהר
מנהלת פרוייקטים-גלית לביא

כתובת המערכת
ת.ד. 45190
מיקוד 91450
הר החוצבים ירושלים
טלפון: 5879901/2-02
פקס: 5879832-02
Powered by come2us